החלטה בתיק רע"פ 4117/05

1.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטים י. גריל, ר. שפירא, ור. סוקול) בע"פ 1763/04, לפיו נדחה ערעורם של המבקשים על הכרעת הדין של בית משפט השלום, בה הורשעו בעבירות של קשר לפשע, חבלה במזיד, נסיון לקבל דבר במרמה והעלמה במרמה, ומסירת ידיעות כוזבות, וקיבל חלקית את הערעור על גזר הדין באופן שנותר על כנו עונש המאסר בפועל שהוטל עליהם בהיקף של 7 חודשים, וקוצר עונש המאסר על תנאי מ-29 חודשים ל-12 חודשים.

2.        המבקשים הואשמו בכך כי קשרו קשר להונות את חברת סהר ביטוח בע"מ (להלן: חברת הביטוח) על ידי הצתת רכבו של המבקש 1 (להלן: מיכאלוב), ובדיווח כוזב לחברת הביטוח בה היה הרכב מבוטח כי המכונית נגנבה, וכל זאת כדי לגבות במרמה את תגמולי הביטוח. על פי האישום נגדם, יצאו שני המבקשים מאזור נתניה לכיוון צפון, כאשר שניהם נוהגים ברכבים שונים. הם חלפו על פני מחסום משטרתי שהוצב בצומת זיתא, וזמן קצר לאחר מכן, הגיעו לצומת מי-עמי. במרחק של כ-300 מטר מהצומת, עצרו המבקשים את רכביהם, הציתו את מכוניתו של מיכאלוב, ודרדרו אותו לתהום. לאחר מכן נמלטו השניים מהזירה ברכבו של המבקש 2 (להלן: מיאורוב). כעבור יומיים, התקשר מיכאלוב לסוכן הביטוח ודיווח לו כי מכוניתו נגנבה.

3.        המבקשים כפרו באישומים כנגדם והציגו גרסה חילופית, על פיה נפגשו  במקרה במוסך בנתניה, והחליטו לנסוע ברכבו של מיאורוב לבקר קרובי משפחה באזור המרכז. כשחזרו לנתניה, התכוון מיכאלוב לנסוע למקום מגוריו בצפת, ומיאורוב החליט להתלוות אליו. לפי גרסתם, נסעו השניים בשני רכבים נפרדים, ונעצרו לבדיקה על ידי שוטר תנועה באזור באקה אל גרביה, ומשם המשיכו דרך עפולה. בהגיעם לעפולה התברר כי הדלק במכוניתו של מיכאלוב אזל, ולכן הותירו השניים את מכוניתו חונה בצד הדרך והמשיכו יחדיו במכוניתו של מיארוב. בדרכם לצפת קיבל מיכאלוב שיחת טלפון בה נמסר לו על גניבת הרכב ודרדורו לתעלה בצד הדרך. המבקשים טענו כי המכונית שהושארה בדרך ככל הנראה נגנבה, וגונביה הם ששרפו אותה ודרדרו אותה לתהום.

4.        בית המשפט השלום קיבל את גרסת התביעה והרשיע את המבקשים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הוא ביסס את ההרשעה על מיצבור של ראיות נסיבתיות, ובתוכן, העובדה כי המבקשים נצפו חולפים במחסום זיתא בסמוך לפני קרות האירוע;  כי כאשר נודע בקשר על מציאת המכונית ודווח בקשר על שמו של בעל הרכב, נזכר מפקד המחסום, אמג'ד מסרי ז"ל, כי זמן קצר לפני כן עבר במחסום אדם בעל שם זהה, אשר הציג תעודת שוטר וביקש לאפשר גם לרכב שאיתו לעבור ללא בדיקה; מבדיקת שרידי המכונית, מתברר שהמכונית לא נפרצה; מנעול הגה המכונית היה נעול בעת מציאת הרכב; פריטים שונים השייכים למכונית, כמו שטיחים, רמקולים, כיסוי מגן, וילון לחלון רכב, נמצאו בחדרו של מיכאלוב; גרסות המבקשים נמצאו בלתי אמינות וחיזקו את שאר הראיות הנסיבתיות; קיומו של מניע הנעוץ בעובדה שהוכחה לפיה מיכאלוב ניסה למכור את המכונית ללא הצלחה גם הוא חיזק את מכלול הראיות הנסיבתיות שביססו את ההרשעה.

5.        אשר לעונש, בית משפט השלום הדגיש את החומרה שבמעשי המבקשים. הוא עמד על העובדה כי מיכאלוב שימש כשוטר עובר להליכים הפליליים נגדו וניצל את מעמדו זה כדי לעבור במחסום תוך הצגת תעודת שוטר במטרה לרמות ולהסוות את המעבר. בית המשפט היה ער גם לטעמים שבקולא ובהם שלמבקשים אין עבר פלילי.

6.        המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי. עיקר טענתם נגעה להיבט הראייתי והתמקדה בטענה כי לא היה מקום לקבל את אמרותיו של אמג'ד מסרי ז"ל, אשר נהרג קודם לשמיעת הראיות, ולכן לא העיד במשפט. במיוחד טענו כנגד קבילות התרשומת שערך (ת/12) בהיותה עדות שמיעה. עוד טענו כי מבדיקת גרפולוג, עולה כי כתב היד במסמך ת/12 שונה מכתב היד בדו"ח המחסום (ת/16), דבר הפוגע לדעתם במהימנות התרשומת ת/12. הם ביקשו להביא ראיה נוספת בדבר אובדן תעודת השוטר של מיכאלוב לפני האירוע, ראיה המוכיחה, לטענתם, כי כלל לא עברו במחסום זיתא וכי לא יתכן כי מיכאלוב הציג תעודת שוטר במחסום. בית המשפט דחה את ערעור המבקשים על הכרעת הדין. הוא ציין כי הרשעת המבקשים נסמכת על שורה ארוכה של ראיות נסיבתיות המצטברות זו לזו, ואינן מותירות כל ספק באשמתם של המבקשים. הוא קבע כי גם בלא המסמך השנוי במחלוקת מבחינת קבילותו, בסיס ההרשעה הינו איתן ואין להתערב בה ולשנותה. עם זאת, הוא הפחית במידת מה את עונש המאסר על תנאי שנגזר על המבקשים. מכאן לבקשה שבפנינו.

7.        בבקשה זו חוזרים המבקשים על טענתם העיקרית לפיה לא היה מקום להתייחס למיזכר שערך מסרי כראייה קבילה בתורת חריג לכלל הפוסל עדות שמיעה. לדבריהם,  נסיבות עריכתו של המסמך אינן מתיישבות עם החלת חריג הרס-גסטה. עוד הם טוענים למשקל המפוקפק שהיה נכון לייחס למסמך זה, בין היתר על פי חוות הדעת הגרפולוגית לפיה מסרי כלל לא ערך את הרישום האמור, ולחלופין, הצביעו על הערך הראייתי הנמוך שלו עקב הזמן שחלף וחוסר הרצף בין מועד הארוע המדווח לבין רישום המיזכר, כשלכך נוספת העובדה שמספר רב של רכבים עברו במחסום בתקופה זו. עוד טענו כי מצויה ראייה לפיה כרטיס השוטר של מיכאלוב אבד לפני מועד הארוע ולכן קימת אפשרות כי אדם אחר ולא מיכאלוב הוא שעבר במחסום והחזיק בתעודה האבודה.

8.        דין העתירה להידחות. טענותיהם של המבקשים מתמקדות בטענות עובדתיות הנוגעות לממצאים שנקבעו על יסוד קביעות מהימנות של גרסאות וראיות נסיבתיות שהובאו ונוגעות בדרך יישומן של הלכות קיימות בענייני קבילות ראיות אשר נדונו והוכרעו בידי שתי ערכאות קודמות. אין בבקשת המבקשים עילה החורגת מעניינם הפרטני או המעלה שאלה כללית המצדיקה דיון בגלגול שלישי אשר עשויה היתה, אילו נתקיימה, להצדיק דיון נוסף בערכאה זו (רע"פ 1681/97 כהן נ' מדינת ישראל תק' על' 97 (2) 144). גם התייחסות הערכאות הקודמות לקבילותה של תרשומת מסרי במסגרת כלל הרס-גסטה אינה מעלה שאלה עקרונית כללית אלא עניינה ביישום עקרונות נטועים היטב למקרה הפרטני.

9.        מעבר לנדרש ייאמר, כי טיעוניהם של המבקשים לענין קבילות הראיה הנוגעת למיזכרו של מסרי אינה בעלת משקל מהותי שכן הרשעתם נסמכת על שורה של ראיות נסיבתיות המצטברות זו לזו ויוצרות במכלול תמונה מרשיעה שאינה מותירה אפשרות הגיונית אחרת (ראו: ע"פ 524/77 מזרחי נ' מ"י, פ"ד לב(2) 682, 686; ע"פ 7293/97 ז'אפר עאמר נ' מ"י, פ"ד נב(5) 460, 467).  בית המשפט המחוזי בתורת ערכאת ערעור לא מצא להתערב בהרשעה, משהערעור לפניו התייחס לשאלות שבעובדה ובדין עשה כן. על אחת כמה וכמה שאין מקום להתערבות כזו בערכאה שלישית.

10.      דין הבקשה להידחות גם באשר לעונש. המבקשים בצעו מעשי מרמה חמורים המחייבים ענישה ממשית. מדובר בקשר פלילי בין שותפים להונות במרמה חברת ביטוח על ידי ביום גניבה ושריפה של רכב, תוך מעשי הונאה הן כלפי המבטח והן כלפי  המשטרה. עבירות אלה חמורות וקשות מעצם טיבן. הן מקבלות מישנה חומרה לגבי מיכאלוב ששימש אותה עת בתפקיד שוטר. בתי המשפט דלמטה לא רק שלא החמירו עם השניים, אלא נקטו בענישה מתונה, וזאת גם בהינתן העובדה כי מדובר בנאשמים בעלי עבר נקי. כלל הוא מלפנינו כי לא תינתן רשות ערעור בעניינים של חומרת עונש אלא במקרים חריגים ומיוחדים (רע"פ 1174/97רפאלי נ' מדינת ישראל). ענין זה בודאי אינו נכלל בגדר מקרים אלה.

           דין בקשת רשות הערעור להידחות.

           ניתנה היום, כ' באייר תשס"ה (29.5.05).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: